דינאמיקה קבוצתית ועבודה בשוקולד - הכי כיף לעבוד בסדנאות גיבוש צוות עובדים

פעם הייתי מאוד סגורה. לא מספרת מי אני ולא משתפת כמעט בכלום. כנראה תוצאה של העבודה במשטרה.

גם חשבתי שחיי הפרטיים לא מעניינים את אף אחד.

משתתפים שמגיעים אלי, לסדנאות מגניבות ו מיוחדות, סדנת השוקולד, מגיעים לסדנת השוקולד שלי דווקא בגלל שזו אני. שמה שאני מספרת/ משתפת על חיי מרתק אותם. 

סיפור חיי התחיל ב הישרדות וחיים של הישרדות ומתפתח לחיים עצמאיים של התפתחות וצמיחה. מתוך הקושי שתמיד אפשר להצליח ולא משנות הנסיבות.

הוזמנתי למרכז לנשים. הכוונה הייתה לשמח את הבנות שהגיעו מרקעים שונים, רמות השכלה שונות, המכנה המשותף היחיד היה - הסבל שלהן ואיך להמתיק להן את החיים? שוקולד כמובן.

התחלתי בשוקולד. מתחילה להסביר איך אני מתיכה את השוקולד.

מזכירה את הסרט שוקולד. זוכרות? ז'ולייט בינוש וג'וני דפ. לא שוקולד של הילדים. רומן שנהיה דרך העבודה שלה בשוקולד. רואים שם איך שהיא מתיכה את השוקולד. שופכת אותו על משטח של שיש ואז אוספת…. אני עובדת בשיטה אחרת. נקראת "הזרעה".

ב סדנאות מיוחדות אנחנו עובדים בשוקולד. אני מסבירה את תהליך העבודה. בצחוק אני אומרת שאנחנו לא עושים טלוויזיה. אנחנו עושים שוקולד. תוך כדי שאני מסבירה מה זו "הזרעה" אני גם מדגימה. חופן של שוקולד לקערה ומניחה על "בן מארי". מערבבת. מוסיפה עוד חופן ממשיכה לערבב וכבר יש לנו גם את הריח, ה ארומה המופלאה וגם את הבק שאנחנו קוראים לו "טמפר". ואנחנו "טימפררנו" את השוקולד. 

עכשיו שיש כבר ריח של שוקולד - הבנות מתחילות גם כן להתרכך. הנה ככה זה קורה נוצר המגע הראשוני איתן 

הן מצידן ראו אישה עגולה, חייכנית, שמספרת בדיחות תוך כדי עבודה בשוקולד.

האמת - אני מתמסטלת מריח השוקולד. ה ארומה הזו ש מתפשטת בחדר ברגע שהשוקולד מתחיל להיות מותך. גורמת גם לי לחייך, להנות, לחוות את החוויה .

ב סדנאות מיוחדות אני מסבירה מה אני רוצה מהמשתתפים ואז זזה אחורנית כי הרי לא אני זו שהגעתי לעבוד ולעבור את החוויה אלא הן. 

פתאום שמתי לב ש הבנות עומדות ולא עובדות. היה להן מרתק לשמוע אותי. 

מי אני, מה עשיתי בחיי שהוביל אותי אליהן.

הי בנות, לעבודה. לא אני באתי לעבוד כאן. אלא אתן. אני עבדתי בלהכין את השולחן, שקילות וכל מה שהיה צריך על מנת שלכן יהיה קל יותר, נגיש וזמין. עכשיו תורכם. 

ואני מצידי הבנתי ש סיפור חיי באמת מיוחד, פתלתל ומרתק ואת זה אני צריכה לשתף כ סדנאות מיוחדת.

תודה בנות. תודה ש הסבתן את תשומת ליבי ל עובדת היותי מנחה מרתקת. והסדנאות שלי מיוחדות ומגניבות

סדנאות בישול מיוחדות, לא משנה מה נכין - יהיה מדהים, טעים ומהנה.

מה מיוחד ב סדנאות בישול מיוחדות? יש כמוך עוד המון. יש הרבה שפים שמעבירים סדנאות בישול. לכל שף יש את האג'נדה שלו. את הממות המיוחדות אותן הוא יגיש למשתתפים.   יש בישול בשרי, מעשנות למיניהן, איטלקי, יפני, סיני, טבעוני, כל הסוגים וכל המינים.

איתי זה קצת אחרת.  חוץ מללמוד שוקולד מעניין וטעים…. אני כל הזמן מדברת, משתפת, מספרת סיפורים אישיים שלי וגם סיפורי סדנאות אחרות קודמות. אני בוחרת את הסיפורים הכי מדליקים, שנותנים עוד זווית לעבודה שלי. מספרת מה היה בסדנאות אחרות ש דומות במבנה ובהרכב האנושי. הנה דוגמא: הוזמנתי לסדנת שוקולד בישוב בדרום. ל סטודנטים שעבדו עם נוער במהלך השנה וזו מסיבת הסיום שלהם. פר"ח. פרויקט חונכות.

כבר בכניסה עצרה אותי אחת מ משתפי הסדנה ואמרה לי שרק היום פצחה בדיאטה. ומה לדעתכם עניתי לה : 

שלא כל דבר צריך לבלוע….טוב אני לא צריכה להסביר ולפרט יותר נכון? וככה התחילה לה הסדנה ואני מסבירה מאוד ברצינות על השוקולד מאיפה הוא ואיך והעצים ואז אני מגיעה לקטע שבו אני נותנת לטעום שוקולד. ואני מסבירה - להניח על הלשון את המטבע, לסגור את הפה ולמצוץ. אם עד עכשיו היה די שקט באולם כאן החלה המהומה. שאגות של צחוק , ואותו אחד שקם וניגש ללוח. מה למדנו היום בסדנת השוקולד?התחיל לרשום באותיות גדולות ויפות. 1. שלא כל דבר צריך לבלוע 2. למצוץ

היו שם 10 נקודות. אולי נגיע לזה בהמשך…

בהתחלה זה באמת גורם לי לאי נוחות - אבל אני זורמת ו למדתי לשחרר. אני צוחקת עם האנשים. החיבור המיוחד שנוצר ביני לבין המשתתפים הוא מיידי, משוחרר ופתוח. מדליק. 

וככה יוצא ש סדנאות בישול מיוחדות הופכות לחוויה מעצימה .

ואחרי שמקשיבים, מתחילים בעבודה 

כל אחד מהמשתתפים אחראי על הכנת איזו מנה. כל אחד מהמשתתפים מרגיש שהוא סו-שף. 

אז מה המיוחד? אני מחלקת את המשתתפים לקבוצות קטנות.  בקבוצה הקטנה כל אחד מהמשתתפים יבוא לידי ביטוי. החוויה תועצם בזה שלא תעמוד בצד עם ידיים שלובות ותראה איך האחרים עובדים.

כל קבוצה אחראית על הכנת מנה. כל קבוצה בוחרת את ראש הקבוצה, מחלקים תפקידים, בוחרים את חומרי הגלם איתם נשתמש  להכנת המנה. אני משתמשת בשוקולד איכותי @אלטימרק. שוקולד מריר, תורכי,  60%מוצקי קקאו. אני תמיד מוצאת חמאה ישראלית, של תנובה או טרה, ולא המיובאת ושמנת מתוקה של 42% .

שאר חומרי הגלם גם כן נבחרים בקפידה. אני נוסעת מרחקים על מנת לקנות אותם. את השוקולד אני קונה אצל אחים כהן שיושבים באזור התעשייה בהר טוב. איפה זה? מול בית שמש.

את התוספות לשוקולד אני קונה ב"פוליבה" איפה זה נמצא באזור התעשיה הישן של רמלה.

אוף. התעייפתי. מזל שאת מוצרי החלב - המשאית של טרה מביאה עד הבית.

עכשיו אנחנו ממש "מאסטר שף". איזה כיף. יש כאן מלאי של חומרי גלם, מלאי של כלים, קערות בגדלים שונים, סכומים, תנורים, פלטות חשמליות, אפשר ממש להתפרע.

אז יאללה, כל מה שלא העזתם עד היום - תנו בראש. 

סדנאות בישול מיוחדות נותנות את החופש לבחור. את החופש לעשות כל מה שתרצו. יש מגוון חומרי גלם, יש   שוקולד , ויוצאות מגוון מנות. כי ניסינו, טעמנו, התנסנו, כי בלגנו וקשקנו והיה לנו כיף

ובסוף   -    אנחנו עמדנו במשימה.

בסוף הסדנה יש לנו ארוחה של לפחות 5 מנות בתוך שעה וחצי

מי צריך יותר מזה. 

סדנאות מעניינות, חלק מהזמן תצחקו ו בחלק השני תבכו יחד איתי, משעמם לא יהיה

היום כולנו שפים. כל מי שיודע להקפיץ חביתה בטוח שהוא יכול לפתוח מסעדה. גם אני לומדת כמעט כל יום משהו חדש. אני מתנסה בחומרי גלם חדשים שהגיעו לשוק ואני מתנסה ולומדת דרך המשתתפים בסדנה. שולחים לי כל מיני חומרי גלם - אותם אני מביאה איתי לסדנאות. ביחד עם המשתתפים אני חווה ת החומרים ומוצאת דרכים לשלב אותם בסדנאות שלי. כך התחלתי לשלב חומרי גלם לטבעונים. ונוצרה לה סדנת שוקולד טבעונית. 

כשגרנו בעלי אני הייתי מחוסרת עבודה. הילדים גדלו וכבר לא היו צריכים אותי צמוד צמוד. תוסיפו לזה את משבר גיל ה 40, ותקבלו דייסת חיים.

החלטתי שאני הופכת תחביב למקצוע. ומה היה התחביב? אני אוהבת לארח. פעם בחודש היינו מזמינים את כל החברים לשבת. הוא היה מנפנף ואני הייתי אחראית על הקינוחים, עריכת השולחן והאירוח. תמיד אהבתי לארח, להכין להתנסות - עוד מקטנותי.   לא חלמתי להיות אופה מקצועית, בודאי שלא שוקולטיירית.

מי שרואה אותי כבר מבין שאני חובבת מתוקים. שוקולדים במיוחד. הכי אני אוהבת להכין עוגות מוס. ואני מנסה כל חומר גלם שאני פוגשת - איך אני משלבת אותו באיזו עוגת מוס שתהיה מטריפה . 

 קיבלתי הסבת מקצוע משירות התעסוקה. הקמתי קונדיטוריה במרכז המסחרי בעלי.

בהתחלה זו באמת הייתה אטרקציה. הייתי חדשנית ביישוב. וניסיתי לספק את כל הגחמות של בנות היישוב. חלות לשבת עם צימוקים אבל בלי אגוזים. קמח מלא, בורקסים וקרואסונים. עוגות מוס וקצפת  שונות. התחלה מבטיחה מאוד מאוד.

כיבוד לאירועים כזה קייטרינג בקטנה,

אבל בהמשך הדרישה פחתה - ולא בגלל שזה לא היה טעים, אלא בגלל האפשרויות הכספיות המוגבלות.

אז קיבלתי את הפניה הראשונה להפעלה וההמשך ידוע. 

@ספר הרעיונות הגדול של עידית שכטר פייל פתח את הדלת. 

פתח את הדלת להזמנות של סדנאות השוקולד שלי. בהתחלה באמת שלא ידעתי איך להתחיל. איך לפתוח את הסדנה. איך אני מציגה את עצמי? מה אני אומרת. האם מיד להתחיל בעבודה? או קודם להסביר מה זה שוקולד? 

הגעתי לסדנאות מעניינות כשבאמתחתי קרואסונים ובורקסים מהקונדיטוריה.  כי סברתי שלא יהיה מספיק אוכל, שלא יהיה להם מעניין מספיק - אז שלפחות ינשנשו משהו בזמן הזה. 

ב סדנאות מעניינות אני משתפת איך הפכתי לפושטת רגל . מה היה שם , איך הגעתי לזה, ואיך התנהלתי בתוך החיים האלו. בסוגריים אני רק אוסיף כמה שזה  מאוד קשה. תחשבו על אישה שאין לה חשבון בבנק, אין כרטיס, אשראי, יש לה רכב שמשמש אותה לסדנאות, אבל אין כסף לקנות לו דלק, יש לי בעיה בתזרים, צריכה לקנות חומרי גלם לסדנאות -ווי ווי. איך מתנהלים בתוך הקושי הזה?

איך אני הופכת את כל ה"איכסא" הזה למשהו בניחוח של שוקולד? איך ממשיכים לחיות כשאין לך מה לאכול אצלך בבית הפרטי שלך. 

ככה נבנית סדנת שוקולד מעצימה לנשים וגם לגברים . איך מתמודדים עם הקושי

דווקא בימים האלה כאשר אין לנו כמעט עבודה- ורוב עם ישראל יושב בבית. מה עושים כשעתודות הכסף הולכות ונעלמות, נמוגות.

אם תגיעו לסדנאות מעניינות - אספק את כל התשובות.

סדנאות מגניבות - אומרים עלי שאני מגניבה. בסדנה איתי תוכלו גם אתם להבין למה

מי שמכיר אותי יודע שאני שטותניקית ברמות על. אבל יש לי גם את העומק. כל מה שאני עושה - כבר בחנתי אותו. הפכתי מכל הכיוונים. בדקתי איך אני עושה, ואיך אנשים יראו אותי ויבינו את מה שאני אומרת. 

בכל שלב בסדנה אני אחראית על שולחנות העבודה.

הנחייתי פעם סדנה בבית ספר. בחדר המורים.  5 שולחנות עבודה. בכל שולחן מכינים דבר אחר. 

ואני מסתובבת בין השולחנות נותנת תשובות, עוזרת, מייעצת. כי הרי המורות הללו הגיעו על מנת לחוות את חווית השוקולד.

בסוף הסדנה - אחרי שנגמרה הסדנה והמורים ישבו עם עיניים עגולות וחיוך די מטומטם על הפנים ניגשה אלי היועצת ואמרה לי : איזה מזל שיש לך חלוקה של קשב וריכוז. 

מה ?

מה זה?

בחיים לא ידעתי שיש לי דבר כזה. כשאני הייתי ילדה פשוט קראו לנו "המופרעים", אלו שעושים שמח בכיתה.  לא קראו לילד הזה בשמו. אני זוכרת שיעורי מלאכת יד המורה ציפורה הייתה נכנסת ואומרת צינמון החוצה, עוד לפני ה בוקר טוב כיתה. 

אני היחידה שעמדה בטקס בסוף כיתה ח' עם הידיים לצידי הגוף. לא העזתי לזוז. השמלה הייתה כולה ב"תך מחליב". לא תפורה עד הסוף . היתה לי "שיטה". ביום שישי הייתי לוקחת את חלקי ה"שמלה" לסבתא. בשבת אחרי ארוחת הצהרים היא הייתה מתיישבת וקצת תופרת לי את השמלה."יעני, עוזרת". עד שהמורה ציפורה גילתה את הפטנט הזה, ולא הרשתה לי להוציא את "חומר הגלם הזה" מהכיתה. אם מישהו היה מושך איזה חוט הייתי נשארת בתחתונים. זה מה שהספקתי לעשות. 

יש לי 3 ילדים. כל אחד עם איזו לקות. דיקלקוליה, דיסגרפיה ויש עוד אחד עם קשב וריכוז. 

היום אפשר לאבחן את ההורים המבוגרים לפי הלקויות של הילדים שלהם. 

תודה לך גליה על המילים החמות הללו. זה באמת עוזר. 

אז כאן פתאום קיבלתי חיזוק לזה שאני מסוגלת להיות בכמה מקומות בו זמנית. 

ב סדנאות מגניבות אני מביאה את עצמי, לתוך הסדנה, אני אומרת הכל. צוחקת על עצמי, עושה ממש סטנד אפ, חיקויים, גם כשאני מתבלבלת, לא מוצאת את המילה הנכונה, אני אומרת רגע, נעלמה לי המילה וממשיכה. 

ויש עוד דבר מה.

יש לי זיכרון ארוך לטווח קצר.

ואו מה זה אומר? 

הפירוש הכי ברור וחזק הוא ש כשאני נכנסת לסדנה ועד שאני ממוקמת אני  שומעת את המשתתפים. קולטת את הסיפורים שהם מספרים . אני לא מוציאה מילה מהפה. עד שהשולחן ערוך. 

ואז כשאני פותחת את הסדנה אני מכירה כמעט את כולם בשמותיהם. 

שואלים אותי? את מכאן? מאיפה את יודעת את כל השמות שלנו?

ככה הסדנאות הופכות מגניבות יותר ויותר. כי אני חלק מהמשתתפים. 

סו? בסיום הסדנה - כשאני מתיישבת ברכב על מנת לכתוב את החשבונית אני כמעט ולא זוכרת כלום. רק את החוויה. לא זוכרת את הסיפורים האישיים, לא את השמות, רק את החוויה שהייתה שם ב סדנאות מגניבות.